קבלת טענה לפגמים דיוניים בהליכים לפני בימ"ש קמא תוך דחיית בקשה לבירורה בפני מותב אחר

השופט סארי ג'יוסי

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה' גורביץ שינפלד, בתמ"ש 35520-06-13) מיום 31/12/13, הנושא את הכותרת "החלטה".

במסגרת אותה "החלטה" התייחס בית משפט קמא לשתי תובענות שהיו תלויות ועומדות לפניו, בהן דן במאוחד, האחת בתמ"ש הנ"ל בה עתר המשיב לעיכוב ביצוע פסק דין לאיזון משאבים (להלן: "התביעה לעיכוב ביצוע"), והשניה  בתמ"ש 23719-12-12 שם עתר לחיוב המערערת בפיצויים בגין סרבנות גט (להלן: "התביעה הנזיקית"). ברם, החלטתו של בית משפט קמא, בכל הקשור לתביעה לעיכוב ביצוע והמקבלת אותה, מהווה פסק דין, משהיא מסיימת את ההליך דנן, זאת להבדיל מהחלטתו בתובענה האחרת. הדבר נלמד גם מההחלטה עצמה, שם ציין בית משפט קמא בפרק " סיכום", דברים אלה: "תמ"ש 35520-06-13 - התביעה התקבלה", ובהמשך ובאותה החלטה הורה למזכירות לסגור תמ"ש זה.

            משבאנו לכאן, נתייחס לאותה החלטה מיום 31/12/13, בכל הנוגע לתביעה לעיכוב ביצוע כאל פסק דין.

2.         הצדדים, בני זוג לשעבר, אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 25/12/73 והם חיים בפירוד, בבתים שונים מחודש 7/2010. בני הזוג טרם התגרשו, והמשיב הגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני ביום 16/4/08. בדיון לפני בית הדין הרבני מיום 7/7/10 הסכימה המערערת להתגרש, ובית הדין קבע לצדדים מועד לסידור גט ליום 14/7/10. למועד זה לא התייצבה המערערת, כך גם למועדים נדחים, כאשר בהמשך הגישה תביעה לתשלום כתובה.

            בית הדין החליט כי עניין הכתובה יידון לאחר סידור הגט, קבע מועד חדש לסידור הגט ליום 22/12/10 אליו לא התייצבה המערערת כשם שלא התייצבה למועדים נוספים נדחים. ביום 13/7/11 טענה לפני בית הדין כי היא רוצה בשלום בית מבלי שהגישה תביעה כזו.

3.         ביום 29/4/08 הגישה המערערת לבית משפט לענייני משפחה תביעה רכושית בתמ"ש 13630/08. פסק דין ניתן ביום 26/5/10 (להלן: "פסק הדין הרכושי") וזה אימץ לשם איזון זכויות סוציאליות של הצדדים, את החלופה שבחוות דעת האקטואר לפיה גמלת הפנסיה של כל אחד מהצדדים תאוזן במועד הבשלתה, היינו במועד פרישתו (המערערת ב-5/2019 ואילו המשיב ב-7/2013), ומדי חודש בחודשו. משכך, עם פרישת המשיב מעבודתו בחודש 7/13 תקבל  המערערת מתוך גמלת הפנסיה החודשית שלו סכום חודשי של כ- 3,000 ש"ח.

יצוין , כי גמלת הפנסיה של הצדדים מהווה החלק היחיד שנותר מתוך כלל רכיבי הרכוש והזכויות שלא אוזן. שאר הרכיבים לרבות זכויות בדירת מגורים, אוזנו או פורקו בפועל כאשר כל צד קיבל את חלקו.

5.         פסק הדין הרכושי אושר על ידי ערכאת הערעור בעמ"ש 19948-07-10 בשינוי אחד לפיו איזון גמלת הפנסיה של המשיב יידחה בשבעה וחצי חודשים מיום פרישתו מהעבודה (להלן: "פסק הדין בערעור"), היינו ל-4/14.

6.         בית משפט קמא הורה בפסק הדין, בהתאם לסעיפים 5א(ד) ו-5א(ג) לחוק יחסי ממון על עיכוב ביצוע אותו איזון ביחס לגמלת הפנסיה של המשיב, וחייבו להפקיד בחשבון נאמנות את חלקה של המערערת בכספים אלה כפי שנפסקו בפסק הדין הרכושי, והם יועברו לידי המערערת מייד לאחר סידור הגט.

7.       על פסק דין זה מלינה המערערת והיא מעלה קשת רחבה של טענות ונימוקים שלדידה מחייבים ביטולו. מבין טענות אלה ראיתי להתעכב על טענה אחת, לפיה פסק הדין התקבל לאחר שנפלו פגמים וכשלים דיוניים בהליכים לפני בית משפט קמא.

            טוענת המערערת כי פסק הדין ניתן בתובענה צעירה שהוגשה בחודש 6/13, מבלי שהתאפשר לה להגיש תצהירים, לזמן עדים, לקיים חקירות של עדים או להגיש סיכומים. פסק הדין ניתן לאחר קדם המשפט הראשון אשר נסב סביב שאלת סמכותו העניינית של בית משפט קמא לדון בתובענה.

8.         לאחר שבחנתי טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי הדין עם המערערת ויש להורות על ביטול פסק הדין. מהמערערת נמנעה זכות הטיעון, ובין היתר, הזכות להביא ראיות לפני בית משפט קמא, ולא נתאפשר לה לכלכל צעדיה במסגרת התובענה ולהיות מודעת מראש לכך שהדיון הראשון, הוא גם האחרון. על מנת לסבר את הדעת, אסקור בקצרה השתלשלות העניינים לפני בית משפט קמא: 

            ביום 10/3/13 הגישה המערערת בקשה למחיקת התביעה הנזיקית על הסף. המערערת טענה כי בהעדר החלטה לחיוב בגט או במצווה ליתן גט, נעדרת התביעה הנזיקית עילה ויש לסלקה על הסף. ביום 14/3/13 הגיש המערער תגובתו לבקשה זו. ביום 13/6/13 התקיים דיון לפני בית משפט קמא במסגרת התביעה הנזיקית שם הודיעה המשיבה על הסכמתה להשאיר את ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף לעת מתן פסק הדין באותה תובענה. משכך, נדחה הדיון בתביעה הנזיקית ליום 21/11/13.

            ביני וביני הוגשה ב-6/13 התביעה לעיכוב ביצוע. מיד לאחר הגשת כתב הגנה הורה בית משפט קמא על שמיעת שני התיקים - התביעה הנזיקית והתביעה לעיכוב ביצוע במאוחד כמפורט בהחלטתו מיום 5/8/13, שם נאמר: "כלל ההליכים העומדים בין הצדדים יידונו במאוחד במועד הקבוע ליום 21/11/13". במסגרת אותה החלטה העלה בית משפט קמא מיוזמתו את שאלת הסמכות ליתן סעד של עיכוב ביצוע פסק הדין הרכושי באומרו כך: "ספק בעיני באם בסמכותי ליתן הסעד המבוקש ולכאורה תרופתו של המבקש היא במסגרת התביעה הנזיקית שאכן הוגשה מטעמו. יחד עם זאת, כלל עמדות הצדדים יישמעו במועד הקבוע".

בהתאם לאותה החלטה, התייצבו הצדדים לפני בית משפט קמא לדיון ביום 21/11/13 ומיקדו את טענותיהם בסוגיית סמכות בית משפט ליתן סעד של עיכוב ביצוע.

אמנם, במסגרת אותו דיון, העלה ב"כ המערערת טענות נוספות החורגות משאלת הסמכות והן עוסקות במישרין בשאלת הזכאות לקבל אותו סעד סופי של עיכוב ביצוע, ומנגד, גם ב"כ המערערת מעלה טענות לגופו של עניין. עם זאת, לאיש מהצדדים לא הובהר כי עליהם למצות את כל טענותיהם לגופה של התביעה, כי למרות שמדובר בישיבה ראשונה, זו היא גם הישיבה האחרונה, וכי בדעת בית משפט קמא ליתן פסק דין מייד אחריה. אדרבה, ההחלטה שקדמה לאותו דיון אינה יכולה להתפרש ככזו,  משום שהיא מורה אחרת: הדיון נועד לשם בירור סוגיית הסמכות ליתן סעד של עיכוב ביצוע על פי הוראת סעיפים 5א(ד) ו-5א(ג) לחוק יחסי ממון. גם במהלך אותו דיון וגם אחריו, לא ניתנה כל החלטה המבהירה לצדדים כי בדעת בית משפט קמא להכריע בתובענה לגופה וליתן פסק דין סופי.

ודוק, הישיבה מיום 21/11/13 הייתה הישיבה הראשונה המתקיימת במסגרת התביעה לעיכוב ביצוע ובסיומה נתבקש ב"כ המערערת " להשלים רשימת אסמכתאות בשאלת הסמכות תוך 21 יום".

גם ב"כ המשיב נתבקש להמציא בתוך אותו פרק זמן החלטות של בית הדין הרבני ככל שלא הוגשו קודם.